שש"ש -שלווה,שלמות ושמחה

18 בינואר, 2012

בתקופה האחרונה אני מרבה להתבונן .

בחיי, בתקשורת שלי עם אחרים, עם עצמי, בסיטואציות חברתיות שונות ובהתמודדויות עם שינויים :

כאלה שלא צפיתי, שלא רציתי ושלא ברור או ידוע לי מה הדרך הנכונה להתמודד איתם.

גם אני שמגדירה את עצמי כסוג של ספונטנית-אני אוהבת לדעת בכל רגע נתון היכן אני מצויה,נמצאת ולדעת את כללי המשחק

ואם אפשר שאני אקבע אותם אז מה טוב.

אבל  (אממה) זה לא ככה.

יש משפט שאומר כי האדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק :)

ועכשיו סיפור המעשה שהוביל אותי לכתיבת הפוסט:

בשבועות האחרונים התארח אצלי ידיד נפש ,האדם השני הכי קרוב אליי בעולם כולו.

לאלה מכם המכירים אותי ברמה האישית ברור כי מדובר בדבר רב חשיבות שהרי מעטים האנשים שאני באמת נותנת להם להיכנס לחיי וללבי.

אותו אדם גם מהווה עבורי אהבה ישנה , כזו שבכל קנה מידה אפשרי אין סכוי שתתקיים ,שתצא אל הפועל.

התעצבתי מאוד אל עצמי, להיגיון ולעובדות יש את דרכן להחזיר אותנו אל המציאות.

למרות הכאב ,אין אני מתחרטת.

כשליוויתי אותו לשדה התעופה, עלה בי עומס רב שהרי לא הרגשתי כבר כל כך חזקה והתפרקתי למולו.

ימימה אומרת "ביציבותך-כוחך" וכמה שהיא צודקת.

את המשפט הזה ניתן לקרוא מהסוף להתחלה ולהיפך ועדיין הוא יהיה נכון :תדעי להיות יציבה ומכאן מקור כוחך,תדעי להיות חזקה ומכאן תתייצבי.

לדעת לאו דווקא בינתית אלא גם להרגיש זאת.

בבואי לצאת משדה התעופה סוכם ביני ובין המדריכים לקבל החלטה אחת חשובה שתסכם את כל שחסר לי בחיים

חשבנו ביחד והחלטנו על אהבה עצמית ,שתמיד אהיה ראשונה בחיי בעיני עצמי.

כאן ,הם אמרו נעוץ הכל.

זהו , זה הכל? זה כל הסיפור?

חייכתי לי והמשכתי.

ואז הם העלו את הנושא הנוסף

שש"ש- שלווה ,שלמות  ושמחה.

אלה החסרים בחיים ועליהם נעבוד.

בע"ה אכתוב פוסט נוסף בנושא הזה בשבוע הקרוב.

שיהיו רק בשורות טובות.

אל תפסיקו לרצות ולקוות

מורן

חוזרת לבית ההורים- הפעם כבוגרת.

14 בינואר, 2012

"כי אין מחסור ליראיו כשיש שלום בעצמיותו" (ליקוטי מוהר"ן,תורה י"ד)

הפרשנות –שלום מלכות :עצמיו הכוונה עצמיותו של האדם ,היינו שיהיה בשלום עם עצמו, ודעתו תמיד תהיה מיושבת עליו ובמזג השווה,

ולא יחזור בו כל רגע ממה שעשה במחשבה לומר: אולי ככה עדיף לעשות, או כך וכן להיפך, שהם נובעים מחמת שאין לו שלום ביסודות הגוף והנפש".

עולה עומס. התפטרתי מעבודה שעדיין אפילו לא התחלתי בה,עלה ניסיון ועמו תמרור אזהרה:

תצאי עכשיו,לפני שיהיה מאוחר מידי.לפני שתתגלשי במורד התהום. מדברת, מתייעצת ושוב חושבת,מבקשת שלא להחסיר שוב, לראות את הטוב, או איך שהמדריכים קוראים לזה "לראות את היש שישנו".

הוא באמת תמיד קיים שם, אין צורך לוודא את נוכחות אלא פשוט לנכוח וממילא הוא יגיע.

רבתי עם אמי על כך.

 לכו תסבירו לה שהיה כאן ניסיון,שלמעלה מחשיבים את ההשתדלות ולא את התוצאה, לכו תסבירו לה שבחירה בהתפטרות כמוה כבחירה במהות, והמדריכים ציטטו ואמרו "ובחרת בחיים".

בוכה ובוכה ויושבת מול החלקים של ימימה, מבקשת נחמה, מבקשת תשובה ומבקשת בעיקר לדעת שיגמרו הדמעות, שאדע לעצור, שאפסיק להחסיר ואעצור לשאול ?

היכן אני יכולה לראות את המהות? איפה אני יכולה להתחיל להתקרב לעצמי ולהפסיק להחסיר?

ושוב מילותיהם של המדריכים חוזרות ומהדהדות , הרמוניה פנימית מובילה להרמוניה חיצונית, העולם הזה הוא הבל הבלים

ושוב עולה דמעה.

נדמה כי כל כך הרבה אנשים מתהלכים בדרך אחרת מזו שבחרתי בה : בחרתי לחפש, לשאול, להכיר והכי חשוב לא להתעלם מהסימנים,מהאנשים ומכל אשר הקב"ה שם בדרכי ומבקש ואומר –תעצרי להסתכל,

הנה עוד פתק עוד סימן איך מכאן תוכלי לחזור הביתה לתוך המהות עצמה.

עושה דיוק יחסי שלי עם החומר: מפסיקה לבכות ופונה למדריכים, רושמת על גבי הדף משפטים מחלקים שונים שנגעו ללבי :"הזמן חולף מבלי שנרגיש, התיקון כולו הוא חזרה למידה המתוקנת..יש לפנות לבניית שכל במידתו המתוקנת,לבניית רגש במידתו המתוקנת,לבניית קשב במידתו המתוקנת".

מבקשת לחוס על עצמי, להרפות מהביקורת העצמית, ממורן הלוגית שיודעת להתעסק עם מספרים ועובדות ותעזבו אותה מרוחניקיות, מלדבר לעצמה, מלהתמודד.

שנים של הדחקה גרמו לתחושה שזה אכן הפיתרון הטוב באמת.

וכל הזמן מבקשת לחזור הביתה ,למהות.

בשיחה היום עם אמי הרגשתי שהיא הצליחה לשרוט לי את המהות,בדומה לכלב שמנסה להיכנס לחדר שדלתו סגורה.

נבהלתי והופתעתי,איך היא מצליחה להגיע כה קרוב,איך עדיין היא מצליחה לגעת בי בנקודות הכי כואבות

ואיך בשניה אחת אני חוזרת להיות בת שלוש

ממררת בבכי. לא לומדת. בקושי ילדה אני מצליחה להיות.

והעומס ?בשלו. נמצא שם,מתבונן ומחכה לשעת מעשה . לרגע שבו אפול, שרגליי לא יוכלו עוד לשאת אותי, שלבי יצעק מהכאב

ושוב אומרת לעצמי את המושגים :ראיית היש,היש שישנו. הוא תמיד קיים.

בואי נסתכל על זה שסוף סוף את נותנת מקום לעצמך,לרעיונותיך,לרגשותיך.

על זה שסוף סוף את מחפשת בפנים את מה שעד כה חיפשת בחוץ: מחפשת במהות ומוצאת אהבה לעצמך, נותנת מקום למחשבתך.

לא מבטלת יותר את מחשבתי שהרי לכך יש מספיק מתנדבים.

"ביציבותך כוחך"- האם תמיד אוכל להיות יציבה,האם הפסון שסיגלתי לעצמי עובד על מישהו חוץ ממני?

מבקשת לשנות ולהשתנות.

ואז עולה השאלה: היכן אני בתלות בחיי,היכן אני נאחזת במיותר?

ומגיעה התשובה: עם הוריי

וזה למה?

כי כל כך התרגלתי לחפש אצלם את מה שחשבתי שאיבדתי כבר מזמן.

פונה למהות ומבקשת תשובה מענה

פונה לקב"ה ומודה על הכרב והכעס שהרי מכאן אני יכולה רק לצמוח ולגדול.

היש שישנו

תמיד קיים

ואסיים במשפט שאמרו לי מדריכיי היקרים כשבחרנו להתפטר :

"נותנת עדיפות למהות שבך על פני העומס של אחרים".

הודעה לקוראי הבלוג

29 בדצמבר, 2011

שלום לקוראים,

בעקבות דיונים עם המדריכים נוסח הבלוג עתיד להשתנות מעט.

אנו עובדים על נוסח חדש (לפי נושאים ) וכולי תקווה כי בעוד כשבוע נוכל להמשיך במתכונת החדשה

עד אז-שאו ברכה ושיהיה בהצלחה :)

מורן

תלוי.

29 בנובמבר, 2011

מה שלומכם?

איך אתם מרגישים?

איך עבר היום?

במה זה תלוי ? או שתמיד הכל טוב אצלכם?

מכירים את התשובות האלה : "בגדול הכל בסדר רק מחכה לתשובה מהעבודה /כשתהיה לי עבודה" , "יהיה בסדר כשאמצא את הבן זוג" , "יכול להיות יותר טוב אם יהיה לי מליון שקל בבנק".

פתאום זה נפל עליי שכששואלים אותי מה שלומי (אלו שבאמת רוצים לדעת ולא אלה ששואלים אם הכל טוב וממשיכים בדרכם :)

אני אומרת בסדר ואז אני מתחילה לפרט את כל מה שלא בסדר

ואז הבנתי שהבסדר שלי תלוי : תלוי במה שהקב"ה מסכים לתת לי מבין כל הבקשות שאני מערימה עליו,

תלוי בזה שאני אמצא כבר:) את הזיווג ולא אשמע עוד עקיצות מכל מיני נשמות טהורות,

תלוי בתשובה מהעבודה  ועוד.

בכל דבר חיצוני זה תלוי חוץ ממני ובפנימיות שלי.

מדריך יקר אמר לי פעם שכשאגיע להרמוניה פנימית אזי תהיה לי גם הרמוניה חיצונית .

למה הכוונה ?

אדם השלם עם עצמו, עם מי שהוא , עם המהות שלו מתהלך בעולם הזה בוודאות לגביו ולגבי האופן  שבו חייו מתנהלים

נותן אמון במחשבתו כי היקום הוא לטובתו וכי כל דבר המתרחש עליו -הוא לטובה (לא כסטיקר אלא "על אמת")

איך עושים את זה?  איך מתנהלים בעולם המבלבל הזה עם תודעה ואמונה כנה ואמיתית כי כל דבר שקורה הוא לטובתי בטווח הארוך גם אם כרגע זה לא נראה כך?

איך באמת?

אפשרות אחת היא fake it till u make it בעצם לזייף את ההרגשה , את התחושה שאנחנו כבר שם.

אפשרות שניה היא להאמין.

לאור העובדה שהאמונה זה לא דבר שבא לי באופן אוטומטי או בטבעיות חשבתי לשתף אתכם איך אני עושה את זה.

* דבר ראשון : למדו להתבונן בקיים. בלי לשפוט ,בלי להתבאס ולהלקות את עצמכם. צפו במה שקורה כאילו אתם חלק מסצנה שאין לכם מושג מה יהיה בסופה.

*דבר שני : למדו לשמוח במה שיש לכם ,לא להתנחם. רוצים דוגמה ?

התחלתם דיאטה והצלחתם להגמל מלחם לבן ? מעולה.

דחפתם עוגה ? למדו לשמוח בהצלחה עם הלחם הלבן ולשמוח על ההצלחה החלקית  (או על זה שלא אכלתם גם גלידה :)

אל תנחמו את עצמכם , שמחו באמת מבפנים :)

*דבר שלישי -ממילותיה של ימימה : "על ידי מחשבה בינתית נזכור מהות קיימת,נזכרת כקיימת ".

בפועל מה שנאמר כאן זה שאם אדם נמצא במחשבה בינתית /הכרתית  (מעין הבנה של הדברים מעבר לרגע הנוכחי ולקושי ) אז המהות מקבלת מקום.

מה שממש יפה זה שהמהות תמיד קיימת ולכן ניתן לחזור אליה ולבקש אותה אך לא להמציאה (שהרי היא כבר שם)

*דבר רביעי -תהיו שם. כבר דובר על כך רבות בבלוג אבל אני באמת חושבת שאין לזה תחליף.

פשוט תחיו בללה לנד

תהיו שם ותראו את הטוב עוד לפני שכולם רואים אותו, גם אם חושבים שאתם לוקים באי שפיות זמנית .

תמיד כשאתם מרגישים אבודים : תחזרו הביתה , למהות.

וכל מה שאתם עושים תעשו מתוך שמחה אמיתית ותבטחו באמת בעצמכם שתדעו להוביל את עצמכם למקומות הטובים ביותר עבורכם.

בהשגחה פרטית יצא לי להיות אתמול בשיעור של הרב פרומן ולו אני מאחלת רפואה שלמה.

מדהים לראות כיצד אדם יחיד כמוהו החולה בסרטן מצליח לחזק מאות אנשים  בריאים שבאו לשמוע את דבריו.

מה שעוד יותר יפה זה מה שהוא אמר אתמול ,מתוך ליקוטי מוהר"ן  קסה

"ואהבת לרעך כמוך,אני יי " (ויקרא י"ט)

… שתאהב הרע שבא לך ,היינו הרעות והיסורין הבאים עליך,חס ושלום ,תקבלם באהבה.

רק בשורות טובות ושיהיה בהצלחה לכולנו

מורן

קבל ביטול -טרם הגיע זמני.

8 בנובמבר, 2011

מכירים את זה שאתם מחכים שמשהו בחייכם יקרה וזה לא ממש קורה

ותוך כדי הזמן אתם נעים ממצב של חוסר תקווה מוחלט לאמונה שלמה ואז שוב ? וחוזר חלילה  ?

מצב שבו ההיגיון כבר לא עובד,בדיוק השלב שבו אתם מנסים לחשב את האחוזים שמזלכם ישתפר אחרי כל הנאחס שחוויתם בתקופה האחרונה?

ושוב מתפללים ושוב מבקשים ושוב מסתכלים על עצמכם מהצד ולא מבינים מי זה האדם הזה (להלן אתם) שכל כך מתעקש

ממש נאחז ולא ברור במה?

אז יצא לי בהשגחה פרטית להיות כל כולי במקום הזה בשבועות האחרונים

כלו כל הקיצין בנושא הזוגיות

שלושה ניסיונות ברצף עם בחורים שהכרתי בגלגולים קודמים , בחורים שיש לי איתם קארמה , עוד ועוד ניסיונות ויצאתי ממוטטת לגמרי

אלוהים יצא עם ידו על העליונה

שוב ושוב

אני מנוצחת ושואלת את עצמי איך ולמה

ואם הוא באמת כזה אבא כמו שכולם אומרים אז למה הוא מכאיב לברואיו

אז ישבתי  וניהלתי שיחות מאוד עמוקות עם המדריכים

כה עמוקות עד כי הרגשתי שאני שוקעת,

טובעת

לגמרי.

ובעקבות זה נולד הרצון לפוסט הזה

פוסט שהוא בעצם שיחה ביני לבין המדריך הראשי שלי על מנת לחזק אותי ואתכם על הדרך :)

מורן: שלום לך מדריך יקר מה שלומך?

מדריך : שלומי טוב באופן שלא ייאמן שהרי סופסוף זכינו לנהל את השיחה הזו בתקווה שנפתור את שמעיק עלינו וישתחררו כל העכבות והעיכובים בחייך בנושא זה

אני: תודה לך ,איך אדם מאמין מצליח לשמור על אמונתו , על האש הבוערת ומה יכול לחזק ולסייע לנו בכך?

מדריך: התשובה פשוטה היא מאין כמוה : האמונה מצליחה לחזק את עצמה .

דמייני לעצמך רעיון או מצב שבו תרצי להיות בעתיד הקרוב /ה-לא רחוק בהתאם למידת הציפייה והנעימות השוררת בגופך לכשאת מדמיינת זאת

חשוב שאת הדימיון הזה תלוונה רק תחושות נעימות

אני: מצליחה לדמיין מבקשת המשך

מדריך: עכשיו משאת רואה את ההווה כפי שאת רוצה שיהיה הוא ,מה כה חסר לך שהוא יתגשם?

אני: אמונה בדרך ובצדקת הדרך?

מדריך : למה כוונתך בצדקת הדרך?

אני: הכוונה שזה יהיה שווה את כל זה,את כל המאמץ,את כל הסבל,את כל הבכי. רוצה החזר על שעות  כה רבות של שיברון לב

מדריך :והאם את מרגישה שכל התחושות הללו לחינם הן ? אין בהן כל תועלת ? אין הן מועילות ומסייעות לך בהתבגרותך הרגשית והנשמתית ,מסייעת לך להתנקות בעודך צועדת בבטחה אל עבר זוגך ,זיווגך הקדוש?

אני: כה לאט עד כי שוב גדלתי בשנה,עברה עוד יום הולדת ואני בשלי ואמי בשלה. "שמעת מי התחתנה? מי בהיריון" ?

ואני בשלי והיא בשלה ואתם בשלכם

מדריך: אנחנו בשלנו,נא פרטי והסבירי?

אני: מחכה,  מחכה, ממלמלת לעצמי מנטרות כל היום ,חיה על ענן ,חיה בסרט ,מרחפת ,

לעתים המחשבות כה הזויות עד כי אני תוהה מה הייתי אומרת לעצמי אם הייתי נתקלת בי ברחוב,איזו מחשבה היתה חולפת בראשי

מדריך: אדע את אשר הייתי אומרת: זכות גדולה היא לפגוש אדם כה מחובר לבוראו , לרצון בוראו ולרצונו שלו ,אדם החותר לקחת אחריות על חייו ולא להסחף עמם (עם חייו) אלא לסחוף אותם עמו

אדם שיודע כי הוא צועד בדרך האמת וזו דרכו היחידה

כל מעידה , סלידה , התעלמות , מרמור או הדחקה אין הם שלו, אין הם מנת חלקו

אותו אדם שכזה ראוי במובן השלילי למנת סבל המגיעה לו כתוצאה מנסיונת המזכים את גופו ואת נשמתו ומכינים אותו לרוגע ושלווה

ובמובן החיובי לחיים ללא עומס ותסכולים , מלאי הבנות , שמחה ושלווה. שלווה לעולמים

שלווה המגיעה מתוך מהות ושלמות

שלמות הנוצרת מאיחוד עם הזיווג שהיה כה חסר לאותו אדם

אני: אבל מה,איך עושים את זה באמת ,הכי תכלס שיש.

מה כבר לא עשינו,חיכינו ,שגינו בדמיונות ,רצינו ,התייאשנו ,חזרנו ודמיינו ומה קרה? נעלם מבין האצבעות?

מדריך: מורן יקירתי,המשיכי.

זוהי עצתי היחידה עבורך המשיכי בדרכך שלך ,של האמונה והרצון והשמחה והאופטימיות גם כאשר אין דבר נגלה לעין

שהרי בתקופה זו של הסתר פנים רב הסמוי על הנגלה

ודעי לראות את ה"יש" בכל צעד ושעל

ודעי כי זה הוא המקרבך לבוראך ,לגורלך ולזיווגך

ודרכך שבה את נוקטת היום היא המרחיקה אותך ממנו

עד כי אין זה ברור איך אדם מכניס ביודעין את ראשו לתוך לוע האריה

תענוגות זמניים כשמם כן הוא- זמניים

דעי כי בעולם שבו תתאחדי עם זיווגי תזכי להכיר ולטעום מהאינסוף ולכך אתפלל בעבורך

ברכתי שלוחה אלייך ועמך

אוהב.

ונסיים בשיר ששמעתי אתמול שנקרא "לא סתם"

חזוק חזוק ונתחזק :)

http://www.youtube.com/watch?v=YdphpqKyt2s

שבוע מעולה שיהיה,

מורן