גמילה ממכונת הנשמה

שלום לקוראים ולקוראות.

תפתחו את הלב ותנו למילים להיכנס פנימה.

תשאירו את ה-"אולי" "אבל" בצד. תרגישו.

המציאות מראה לנו דברים, מתעתעת.

אנחנו חושבים שמה שאנחנו רואים זה נכון

הרגש מבלבל אותנו ואומר רק אני יודע ואני בעל הבית.

תפתחו את הלב ותנו לכל מיני תחושות להיכנס רק בשביל שהם לא יישארו שם, לתמיד.

כל אחד ואחת מאתנו עוברים הרבה.

הרבה חוויות, כאבי לב, רגעים יפים ושמחות.

אנחנו מאמינים לכל מה שקורה כאשר ברגע אחד יכולים לשנות את שמתרחש.

באמצעות המחשבה.

מילים יוצרות מחשבות, מחשבות יוצרות פעולות שיוצרות מציאות.

הקשיים הם זמניים. בסוף כן נהיה מאושרים, בזוגיות, הורים, עם שפע.

הכל רק שאלה מתי "הסוף" הזה סופסוף יגיע.

מה את לא? מה יש בך שהוא לא (לא מספיק טוב/יפה/רזה)

תאמינו לי שהלב שלי כבר שחוק.

כל כך הרבה שנים נותנת מעצמי רק כי לא יודעת לתת לי.

חומלת על אחרים ומתאכזרת לעצמי,

מחמיאה לאחרים ומבקרת את עצמי

כי כך זה

כך הדבר

בימי הולדת של אחרים משקיעה והיומולדת שלי עוברת, די מהר, די בחטף וגם תוך כדי אני דואגת לשלומם של האחרים.

תמיד אנשים מפחדים שאם יאהבו את עצמם יהיו יותר אגואיסטים, לא יראו את מקומו של האחר.

כל כך התבלבלנו, שנים שהיינו שטיח וכשהשטיח מרים ראשו

אז מספרים לנו ש"עפנו" על עצמנו.

תנו מקום ללב שלכם להתפתח,

לנשמה שלכם לגדול.

אל תספרו לעצמכם שיהיה טוב רק אם תשיגו.. ואם תהיו.. ורק אחרי הלימודים.. המשכנתא

באמת שהרבה זמן מתבזבז לנו

נוזל בין האצבעות כשאנחנו מחכים ומצפים, לבלתי אפשרי

למה שאנחנו חושבים שמתאים ונכון לנו

כמה חרטה יכולה להיות במקום שבו הלב חושב שזהו

שהוא לא יכול לגדול יותר

להיות יותר.

השבוע שמעתי שכאשר מחברים חולה למכונות הנשמה, צריך גם לדעת לשחרר אותו מהמכונה.

זה נקראה "גמילה ממכונת הנשמה".

ניסיתי לחשוב למי אני מחוברת באופן הזה

למילותיו של מי אני מחכה

במי אני תלויה

איפה אני מחפשת חום, תשומת לב, אהבה, מקום

ואיפה אני לא מחפשת?

בעיקר בעצמי.

לא פונה לשם, כמו דירה ריקה ונטושה.

את בדרך הנכונה אומרים המדריכים ואני רק מסתכלת ורואה מישהי מרוטה

שמושכת ומושכת מיום ליום ליום

שמצחיקה כלפי חוץ ומבפנים מאוד מבולבלת.

נשענת על ההחסרות וההפרות של האחרים.

אני רוצה להיגמל

ולא להיות תלויה בדבר.

אני רוצה להיות נאהבת גם כשאני לא שנונה

אני רוצה לתת לעצמי מרחב מחיה שאומר שיש לי מקום בכל צורה אפשרית

אני רוצה להפסיק לצפות מאנשים שיהיו כמוני או כמעט כמוני או ממש כמוני

להפסיק לדרוש

אני רוצה להיות אני

כפי שהייתי

לפני שהכל השתנה, התקלקל וקבל משמעות שונה.

באתי לעולם הזה כדי לאהוב, כדי להיות נאהבת

כדי לחזק את הקשר שלי עם מי שברא אותי

זה שמכיר אותי הכי טוב.

כדי לא לכעוס על עצמי על כל מה שאני עושה ועל כל מה שאני לא עושה

חוזרת למורן

לפרויקט הזה שנקרא מורן

זה פרויקט גדול אתם יודעים

יש בו חום ומקום, הרבה מקום בשבילי

 

ואולי גם בשבילכם.

תנו לעצמכם לנשום, להיות, לחוות, לשמוח, לכאוב, לחשוב, לחלום, להגיד, להתפרץ, לברור, לבחור, להרגיש.

תרשו לעצמכם, תרפו קצת מהרסן, מהשליטה, מהאמירות ותבינו שבאמת הכל יכול להיות

ומעכשיו.

כל מה שצריך זו החלטה אחת נכונה המיטיבה אתנו.

אל תסתחררו ממילותיהם של האחרים.

לכו אחרי הלב שלכם, המחשבה והתובנות הצומחות  יחד.

ותחיו.

"כי חוץ מזה אין" ימימה זצ"ל,

ותודה לאפרת.

בהצלחה,

מורן.

This entry was posted in תקשור. Bookmark the permalink.

2 Responses to גמילה ממכונת הנשמה

  1. דורון says:

    שלום מורן כתבת יפה וצריך להפנים לשנן ללב ולנשמה שמקום משכנה במוח ובאמת שהדור הזה מלא נסיונות וקשיים אבל בכל סוף חושך יש אורגדול מאוד יותר מהתחלה מברך אותך שתזכי להגיעה לשלמות פנימית שלך שכוס מלאה במים ועטד מוזגים אז נשפך החוצה ואפשר גם לתת לאחרים חשוב שאדם קודם בפנים יהיה מלא שיוכל לתת לכולם מהפזל השלם שבנה לעצמו בעבודה נפשית קשה ….

     

     

  2. טל ניב says:

    מרומם נפש
     

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>